מוחה נ' חב' מירס תקשורת בע"מ

פסק דין

התובע הגיש תביעה קטנה על סך 4,000 ₪, בגין הוצאות שנגרמו לו עקב אי עמידת הנתבעת בתנאי החוזה שחתם עמה.

הנתבעת היא חברה המספקת שירותי תקשורת אלחוטית. ביום 7.9.06 התקשר התובע עם הנתבעת בהסכם למתן שירותי תקשורת, ובמסגרת זו קיבל מהחברה מכשיר מירס. בהסכם התחייב התובע לעשות שימוש בשירותי הנתבעת במשך 36 חודשים ממועד קבלת המכשיר. כמו כן נקבע בהסכם, כי במידה שהתובע יחליט להשתחרר ממחוייבותו זו לכל תקופת רשות השימוש, יהיה עליו לשלם "דמי יציאה" בגובה 2,300 ₪.

לטענת התובע, ביום 1.6.09, 3 חודשים לפני תום תקופת ההתחייבות, פנה לנתבעת בבקשה לסיים את ההתקשרות עמה ולנייד את מספר הטלפון הנייד לחברה מתחרה. לדבריו, בשיחה עם נציג הנתבעת נאמר לו, כי יהיה עליו לשלם דמי יציאה בסך 750 ₪, והוא הסכים. למרות זאת, הנתבעת הוסיפה לחייב את התובע בגין קבלת שירותים.

התובע עותר לקבל החזר כספי בגובה 900 ₪, בגין גביית יתר בחודשים שלאחר הודעת ההתנתקות, וכן 180 ₪ בגין חיוב על הטבת "קו שני" שקיבל מהנתבעת בלא ידיעתו. מעבר לכך, מבקש התובע לקבל פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לו, בסך 2,860 ₪. סך כל התביעה – 3,940 ₪, ש"עוגלו" על ידי התובע בכתב התביעה לסכום של 4,000 ₪.

הנתבעת טוענת להגנתה, כי בניגוד לאמור בכתב התביעה, התובע לא ביקש ממנה לסיים את ההתקשרות עמה. בכתב ההגנה אישרה, כי, אכן, ביום 1.6.09 פנה אליה הנתבע בבקשה לנייד את מספר הטלפון הנייד האישי שלו לחברה סלולארית אחרת, והיא נענתה לבקשתו. ואולם, לטענתה, אין בניוד של מספר כדי לגרור לניתוק אוטומטי של מכשריי המירס מרשת הנתבעת.

היא הסבירה, כי הטעם לכך נעוץ בעובדה, שהנתבעת מספקת שירותים נוספים באמצעות המכשיר, שאינם קשורים בהכרח למספר שנויד, כגון: שירות "ווקי-טוקי", שהוא שירות מהותי, וכן שירותי קו טלפון שני. כפועל יוצא מכך, כל עוד לא ניתנה הסכמה מפורשת של הלקוח לביטול שירותים אלה, אין היא רשאית לנתקם.

לטענתה, בשיחה עמו הוסבר לתובע בצורה מפורשת, כי תקופת ההתחייבות שלו כלפיה לא הסתיימה, והובהר לו כי אם רצונו לסיים את ההתקשרות לפני תום תקופת ההתחייבות, הוא יוכל לעשות כן, אך זאת בכפוף לתשלום דמי היציאה בסך 750 ₪.

כמו כן, לטענתה, על פי האמור בהסכם בין הצדדים, במקרה של סיום ההתקשרות לפני תום תקופת ההתחייבות, היא רשאית היתה להוסיף לסכום דמי היציאה תביעה להחזר כל הטבה ו/או הנחה שניתנה לתובע במהלך תקופת ההתקשרות. בהתאם לכך, מאחר שבמהלך תקופת ההתחייבות נהנה התובע מהנחות ומהטבות רבות, כאשר הודיע על רצונו בסיום ההתקשרות, תבעה ממנו הנתבעת סך כולל של 2,815 ₪.

מעבר לכך, הנתבעת ציינה, כי לתובע חוב נוסף כלפיה, על סך 254 ₪, בגין שימוש בשירותיה עד לתאריך 24.6.09, שאז הודיע לה על רצונו לסיים את ההתקשרות ולהתנתק מהשירות לחלוטין.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, באתי להחלטה כי יש לדחות את התביעה, וזאת מן הטעם שהתובע לא הוכיח את הנזק הנטען. בקשר לכך, הוא הגיש את פירוט החיובים לנתבעת, אך לא הביא כל ראיה לכך שהוא אכן שילם את הסכומים; ואדרבה – מתקבל הרושם, שהתובע חייב לנתבעת סכומי כסף בגין שירותים שקיבל ממנה והוא ממאן לשלמם.

למעלה מן הצורך אציין, כי התובע אינו מכחיש, כי בפנייתו לנתבעת ביום 1.6.09 הוא לא ציין במפורש את רצונו לסיים את ההתקשרות עמה. בקשר לכך, מקובלת עליי טענת הנתבעת, כי מסגרת השירותים שהיא מעניקה ללקוחותיה רחבה מהמקובל בחברות התקשורת האלחוטית, באופן שניודו של המספר לחברה אחרת אינו מונע מהלקוח ליהנות משירותים נוספים, באמצעות המכשיר. ואכן, בדיון אישר התובע כי גם לאחר שמסר את הודעתו על ניוד המספר, הוא הוסיף להחזיק במכשיר שניתן לו על ידי הנתבעת, ולמעשה, רשאי היה לעשות בו שימוש.

מן הטעמים הנזכרים, התביעה נדחית. בנסיבות אלו, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ג' תמוז תש"ע, 15 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: